מאמרים של: Yakir Krichman

"זהו זמר פשוט גם תמוה, אין ראשית לו וסוף והמשך, זימרנוהו בלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך. זימרנוהו

ביון עוסק בתעלומה. כיצד תופעה שמקבלת קלט של רשמי חושים מרגישה עצמה בעלת קיום עצמי וממשי? את הקלט המגיע מרשמי

ביון דן ב-אמת וטובע את המושג O כדי לסמן את ההתרחשות עצמה – הממשית, זאת שקודמת להמשגה, לסימון ולידיעה באמצעות

יוצא לי לחשוב שההתמקמות שלי כמדריך קשורה להכרה שלי במגבלותיי כמטפל. כמטפל אינך יכול לחרוג ממידתך כאדם (כך לפחות אני

ויניקוט וביון, כל אחד בדרכו, תיארו בכתביהם תנועה נפשית בסיסית. מדובר בתנועת חיים, שמשקפת בריאות וצמיחה, מעין פעימת דופק הקשורה

מבין התיאוריות הפסיכואנליטיות אני מתחבר לניסוחים התאורטיים של ויניקוט. האישיות שלו מדברת אליי ועבודתו כמטפל מלמדת. כאשר אתה קורא תאורטיקן,

למדתי לסלוח לכלב. אם לא לקבלו, לפחות להבינו. לעיתים, להעריך נאמנותו. כלב הצמוד לאדוניו (הבנתי אט אט) אינו כלב. כלב

כשמדובר בביון אני תמיד חש שחייבים להתחיל במילה "אמת". מייד אחר כך יש להציג את O (האינסופי, הממשי, המתהווה, האלוהי,

1) וחודש אחד פתאום הופיעו על כולנו חבורות כחולות משום מה בצד השמאלי של הגוף והיינו נשים מוכות. פעמים אחרות